טכס יום השואה 28-4-2014

עצרת זיכרון לשואה והגבורה וטכס התייחדות עם קדושי זגלמביה ביד זיכרון שביער מודיעין
התקיימה ביום ב' כ"ח בניסן תשע"ד 28 באפריל 2014. 

הטכס נערך על ידי
מר שלמה קריב
והגב' גל גרינברג




         

מדליקי המשואות

משואה ראשונה מעלות דורית נובק ורחל ברקאי:

דורית נובק מנכ"לית יד ושם, שימשה במשך שש שנים כמנהלת בית הספר הבין-לאומי להוראת השואה ביד ושם, אליו מגיעים מדי שנה כ- 300,000 תלמידים מישראל ומחו"ל ואלפי מורים המשתתפים בסמינרים, בכנסים ובימי עיון המתקיימים ב-11 שפות. בין תפקידיה הקודמים: מנהלת תכנית ויסקונסין, ראש מנהלת פיתוח וקידום תעסוקה המשותפת למשרד המסחר והתעשייה ולג'וינט. הקמת העמותה החינוכית "הזנק" וניהלוה. בצה"ל שירתה, בין השאר כראש ענף הסברה וכראש ענף תרבות .
רחל ברקאי , מנהלת אגף הנצחה והסברה ביד ושם מזה כ-20 שנה. במהלכן התפתחה רשות הזיכרון הממלכתית – יד ושם - והפכה למרכז הגדול ביותר בעולם לחקר השואה, תיעודה, הוראתה והנצחתה. האגף מארח מאות מבקרים, רמי מעלה ובעלי תפקיד בשנה, מקיים עשרות אירועים ומאות טקסי זיכרון, לרבות העצרת המרכזית בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ומנהל את אתר האינטרנט של יד ושם, במגוון שפות הזוכה ליותר מעשרה מיליוני מבקרים בשנה.

משואה שנייה מעלים Professor Mary Fulbrook וד"ר ולדיסלב בולהק, אורחים לא ישראליים העוסקים בחקר השואה:

מארי פולברוק, פרופסור להיסטוריה של גרמניה, חברת האקדמיה הבריטית למדעים, דיקנית הפקולטה לחברה ולהיסטוריה באוניברסיטה של לונדון וחברה במכון האירופאי. בין ספריה – מחקריה הספר: A Small Town near Auschwitz
המתייחס לבנדין ודן ברדיפת יהודי זגלמביה. עוסקת, עתה, במחקר על הנצחת השואה בראי הדורות.
סטניסלב בולהק, היסטוריון, סגן מנהל המכון הציבורי לחינוך לזיכרון לאומי בוורשה. המכון חוקר אירועים שהתרחשו משנת 1939 ועד סוף המאה הקודמת, אשר על כן, מנהל ארכיב, מהגדולים בפולין, המכיל פרטים רבים על שואת יהודי פולין. המכון הציג שתי תערוכות והוציא לאור שני ספרים על חיי היהודים בפולין, קודם לשואה.

משואה שלישית מעלים רלי פולק וד"ר מייק סטבסקי:

רלי פולק, המתניעה הראשית של שילוב דורות ההמשך בארגון יוצאי זגלמביה, מעלה המשואה לזכר הוריה, ברכה לבית קוקלינסקי, שנפטרה לפני חודשיים, וצבי טוביאש מסוסנוביץ, מהפעילים הוותיקים של הארגון ולזכר אחותה [אימי האהובה] ורדה גרינברג, מי שהייתה מופקדת על התוכן ושותפה להנחיה בכל העצרות,מאז שנת 1989 ונפטרה, בדמי ימיה.
מייק סטבסקי, פסיכיאטר ילדים ונוער, מנהל היחידה לפסיכיאטריה התפתחותית
במרכז "שניידר" לרפואת ילדים, יחידה המושיטה עזרה נפשית לילדים שיש להם בעיות פסיכיאטריות על רקע מוגבלות שכלית, מעלה המשואה לזכר אביו, מוניק סטבסקי, מי שיזם ומימן את השיפוץ, מן המסד ועד הטפחות, של בית הקברות בצ'לדז' ודאג, באמצעות בנו מייק , לאחזקתו השוטפת.

משואה רביעית מעלים לאורה ראסק ומנחם פניני:

לאורה ראסק ילידת סוסנוביץ, נלקחה לאושויץ בירקנאו, בנסותה להימלט ניצלה, בדרך נס מתליה. לאחר המלחמה, היגרה לארה"ב שם עסקה תקופה ארוכה בסיוע, לניצולי שואה, בהשגת שילומים מגרמניה. עוסקת, עתה, בהנחלת נושא השואה ברחבי העולם , במתן הרצאות וכתיבת מאמרים.
מנחם פניני [פרלשטיין] יליד סוסנוביץ,נעצר ע"י הגרמנים אך, בסיועו של יוז'ק קוז'וך, הצליח להימלט מהעיר ולעבור יחד עם אחיו לרוסיה. גויס ליחידות הפולניות בצבא הרוסי במלחמה נגד הגרמנים והיה בין משחררי מחנה ההשמדה מאידנק אשר בלובלין.

משואה חמישית מעלים רחל סגל וזאב קלסנר [KLASNER] :

רחל סגל, בת לאלטה-טאובה ולאהרון שוורץ מסוסנוביץ, שרדה את השואה הודות להצטרפותה לתנועת השומר הצעיר, בעקבות שני אחיה ואחותה הבוגרים. התעקשה שלא להישאר בבית ההורים, בפרוץ המלחמה, חברה לאחיה בקבוצת התנועה ועלתה ארצה, מטעמה, במסגרת עליית הנוער. את זיכרונותיה, כתבה בספרה "אני לא נשארת כאן, אני הולכת עם אחותי" שיצא לאור בסיוע "יד ושם".
בשנות התשעים, צילמה את המקומות שהיו לה למורשת ובהשראתם ציירה והציגה בתערוכות שונות.
זאב קלסנר, יליד סוסנוביץ , שרד את המלחמה במוצאו מסתור ביערות שבאזור לבוב.
עלה לארץ ישראל בשנת 1947 במסגרת עליה ב' והשתתף במלחמותיה כלוחם בחייל הים ובצנחנים. עוסק בציור ובפיסול, מאז צאתו לגמלאות מעבודה, רבת שנים, בבית החולים ליולדות בתל אביב.

משואה שישית מעלים לידור גליקסמן ועופר אדרת:

לידור גליקסמן, עורכת דין, מדריכת סימולאטור ביחידת מורן, בעת שירותה הצבאי,ופעילה, בת הדור השלישי, בארגון, מעלה משואה לזכר סבתה וסבה בינה, לבית לדרמן וזאב פאר לבית פרגריכט מסוסנוביץ. זאב נשלח לאושוויץ, שרד, יחיד ממשפחתו, צעד בצעדת המוות, עלה ארצה בשנת 1945 ושירת באצ"ל ובחייל הים.
בינה נשלחה, בגיל 14, למחנה עבודה בצ'כוסלובקיה, בעוד כל משפחתה הושמדה, עמדה פעמיים מול שטן המוות מנגלה ויכלה לו. בסיום המלחמה, הייתה בין עולי "אקסודוס" וחוותה את כל תלאותיה המפורסמים של אונית המעפילים.
עופר אדרת, הנין מצד אימו, רבקה אדרת-עורכת סדרות בבית התפוצות, לרחל ויוסף ברבינק, מראשי הפועל המזרחי בבנדין, ומצד אביו, בן הנין של הגאון אליהו דוד רבינוביץ תאומים [האדר"ת], מי שכיהן כרבה הראשי האשכנזי של ירושלים עד תחילת המאה הקודמת והיה חותנו של הרב קוק, הוא תלמיד לתואר שני בחוג להיסטוריה כללית של אוניברסיטת תל אביב ועורך עיתון "הארץ" לענייני היסטוריה.

משואה שביעית מעלים דב איכנוולד ובנו אופיר-יוסף איכנוולד:

דב איכנוולד, מנכ"ל "ידיעות ספרים", סופר, רב סרן במילואים שנפצע ואיבד את מרבית חבריו ופיקודיו באסון צור, במלחמת לבנון.
אופיר-יוסף איכנוולד, סטודנט לתואר שני באוניברסיטת תל אביב , סגן במילואים בחטיבת גבעתי.
הסיפא של כתבתו האחרונה של דב, מהווה עבורנו צווי דרך:
בארבע אחר הצהריים נחתנו בנתב"ג. הרגשתי הקלה עצומה. אבא חזר הביתה בריא ושלם, בדיוק כמו שהבטחתי לאימא.
כעבור שלוש שעות התקשרתי לדרוש בשלומו. אימא סיפרה שהוא הלך לשיעור דף יומי. אני, הצעיר מבין שנינו, התמוטטתי למיטה, אבל הוא לא הרשה לעצמו לשבש את שגרת יומו. כך או כך, רישומו של הביקור לא קהה. לא מזמן אמר לי אבא: "אם אבי ואימי היו יודעים שאהיה שם איתך, ודאי היו אומרים לי שזהו הניצחון הגדול שלהם".
אינני יודע לאשורה את התשובה לשאלה היכן היה אלוהים בשואה. אבל אני יודע שעבורי, אבא והדרך שבה בחר לחיות את חייו הם חלק מהתשובה. הם - והידיעה שאני עצמי זכיתי להיות חלק מהתשובה שלו
ומחר, נלך כולנו שוב לחלקת יהודי זגלמביה ביער מודיעין, לטקס יום השואה.
את הסיפור שלו, שהוא הסיפור שלי, אני אשאר כאן כדי לספר.

מדברי אברהם גרין, יו"ר ארגון יוצאי זגלמביה

השנה, ימלאו 75 שנים לפרוץ מלחמת העולם השניה.
אנחנו, יהודי זגלמביה, שחיינו על גבול פולין גרמניה, היינו מהראשונים להיתקל בצבא הגרמני הפולש. כבר בימים הראשונים של המלחמה הוצת בית הכנסת הגדול בבנדין ונשרף על חלק ממתפלליו, ובמעבר על גשר הפז'משה המופצץ בסלבקוב נורו 31 יהודים למוות.

לקרבה לגבול פולין גרמניה דאז, היה גם יתרון. בזגלמביה היו מכרות רבים, בעיקר פחם ונחושת, אשר בהם היו הגרמנים מעוניינים. לצורך כך הם סיפחו את זגלמביה ליחידת מינהל אזורית "שלזיה עילית מזרחית" -Ostobershlesien , שבירתה קטוביץ.

הסיפוח לשלזיה עילית מזרחית הטיב, באופן יחסי, את תנאי חייהם של יהודי האזור. למשל, הקצבות המזון היו יותר גדולות, הגבלות התנועה היו חלקיות, ורק באביב 1943 הוקמו גטאות סגורים. תנאים אלה ייצרו עבור היהודים אפשרויות הישרדות טובות יותר משהיו ליהודים באזורים אחרים בפולין.

יתרון נוסף של סיפוח זגלמביה נבע מניצול כח העבודה היהודי על ידי הגרמנים. מאז אוקטובר 1940 גייסו הגרמנים צעירים יהודיים למחנות עבודה בשלזיה עילית, שלזיה תחתית וחבל הסודטים. כמו כן הוקמו באזור זגלמביה "שופים" שהעסיקו יהודים וספקו לצבא הגרמני בעיקר מוצרי טקסטיל והנעלה. רבים מתושבי זגלמביה היו מוגנים משך תקופה ארוכה מגרוש למחנות ההשמדה, עקב הגדרתם כעובדים חיוניים בכלכלת המלחמה הגרמנית. באפריל 1943 , כשגטו ורשה עלה בלהבות, אנחנו במחנות העבודה, עדיין קבלנו פה ושם דרישות שלום מהבית.

הגטאות המרכזיים של זגלמביה - שרודולה בסוסנוביץ וקמיונה בבנדין, התקיימו עד אוגוסט 1943 והיו בין הגטאות האחרונים שנותרו בפולין.

בתחילת חודש אוגוסט - תשעה באב תש"ג, ביום בו יהודים קוראים את מגילת "איכה", הקיפו הגרמנים את הגטאות והתחיל היודן ריין של זגלמביה. גברים, נשים וטף הוצאו מהבתים והמחבואים, בחלק מהבונקרים היתה התנגדות וגרמנים נפגעו, אבל לבסוף חוסלו גטאות זגלמביה, באוגוסט 1943 ורב היהודים שנותרו בהם נשלחו לאושוויץ.

הגרמנים עזבו את אושוויץ וגם את זגלמביה בדצמבר 1944. השנה ימלאו 70 שנה לארועים אלה.

בימים אלה משיק "יד ושם" אלבום לרגל 60 שנה להיוסדו. מקור השם בספר ישעיהו פרק נ"ו פסוק ה' שם נאמר: "וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי, יָד וָשֵׁם- טוֹב, מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת: שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן-לוֹ, אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת". מכאן אנו שולחים להנהלת יד ושם ברכת חזק ואמץ, המשיכו במפעלכם הקדוש.

היום, 75 שנים לאחר פרוץ המלחמה , אני פונה לצעירים שלנו בני הדור השני ובמיוחד הדור השלישי. אנחנו בני הדור הראשון הולכים ומתמעטים. עשינו כמיטב יכולתנו, הקמנו ארגון לתפארת אשר שמו נישא בישראל ובחו"ל - אמריקה, אירופה ובמיוחד פולין. אנא קחו על עצמכם את המשך הפיתוח והפעילות השוטפת, וכך נבטיח שיהדות זגלמביה היפה לא תשכח.

אסיים את דברי בקטע מתוך "הנדר" של אברהם שלונסקי:
"על דעת עיני שראו את השכול
ועמסו זעקות על ליבי השחוח
על דעת רחמי שהורוני למחול
עד שבאו ימים שאיימו מלסלוח
נדרתי הנדר לזכור את הכל,
לזכור ודבר לא לשכוח"

שיר שהוקרא בטכס על יד שלמה קריב

שוועסטער חיה (גרסה עברית)

תרגום: דן ענבר.

וחיה נשארה לשמור עלינו
טיפלה בשני אחיה הקטנים
ובלילות כשנעצמו עינינו
היא שרה לנו גם שירים יפים

שיער ארוך שלצמות נקלע
עיניים ירוקות ושני אחים
לאחותי אשר אותי גידלה
ולא מלאו לה עשר שנות חיים

סידרה בישלה הגישה ארוחה
גזרה את ציפורנינו הקטנות
רק לשחק איתנו שכחה
חיה אחותי עם הצמות

חיה אחותי עם זוג עיניה
חיה בטרבלינקה נשרפה

מניחי הזרים

זר ממשלת ישראל – השר אורי אורבך
זר יד ושם – הגב' רחל ברקאי
זר העיר מודיעין – סגן ראש העיר מר פסי
זר שגרירות פולין – קונסול ראשון מר סטז'ינסקי
זר משטרת ישראל – סנ"צ אמיר קליין
זר המכון לזיכרון לאומי בוורשה – ד"ר אלכסנדרה נמיסלו
זר פלך בנדין – מר אדם שידלובסקי
זר מרכז המוסיקה העירוני מודיעין-רעות-מכבים – הגב' רונית כהן
זר הקק"ל – מר אבי אסתרזון

זר צה"ל על מצבת חללי נצר אחרון – סרן אסף יבלון, חיל הים וסגן ניתאי חנצור, היחידה למלחמה בטרור

לצילומים שצולמו בטכס לחץ כאן