טקס הסרת הלוט מלוח הזיכרון למנחם ליאור ז"ל בבנדין

אתר לזכר אבי, מנחם ליאור (ליוֶר) ז"ל:

למפת האתרים היהודיים בבנדין

(Jewish monuments and memorial places in Bedzin)

נוסף לאחרונה אתר לזכר אבי, מנחם ליאור (ליוֶר) ז"ל (מס' 17 במפה),
שהיה יו"ר ארגון יוצאי קהילות זגלמביה בפולין
עד לפטירתו בפברואר, 2017.

על קיר הבניין בו נולד אבא נקבע לוח זיכרון 
המתאר את פועלו
בהנצחת זכרם של בני ובנות העיר שנשמדו בשואה,
בשימור תרבות ומורשת קהילת בנדין המפוארת,
וביצירת קשר אחווה בין בני העמים היהודי והפולני.



תודתי ותודת בני משפחתנו נתונה לאדם שידלובסקי, מנכ"ל קרן רותקה לסקר,
על יוזמתו להנציח את זכרו של אבא ואת פעילותו בדרך מכובדת שכזו.

מרגש היה לפגוש בטקס הסרת הלוט
את חברי משלחת זגלמביה שהגיעו מכל מרחבי העולם
לכבד את זכרו של אבא.

מרגש היה למצוא ביניהם
כאלה שהכירו אותו שנים רבות,
כמו גם אחרים שפגשו בו לראשונה במסע רק לפני שנתיים
וחשו רצון וחובה להיפרד ממנו בטקס זה.
ואכן, הדברים שנישאו לזכר אבא הפעימו לב.

התמונות המצורפות וכן מלים להלן שנשאתי בטקס, ממחישות אך במעט את עוצמת האירוע:

מכובדיי,
חברות וחברים יקרים.

בבניין זה נולד אבי,
מנחם ליאור- ליוֶר ז"ל,
שנפטר לפני שנה וחצי.

אבא הוא נצר למשפחה ענפה
שחייתה בבנדין דורות רבים,
הם גרו ברחוב זה וברחובות מסביב.

כשאבא נולד פה
לפני 90 שנים,
כמעט מכל חלון סביבכם
נשמעו זמירות ותפילות יהודיות
והיידיש נשמעה בכל פינת רחוב.
גם העברית החלה להישמע יותר ויותר.

אבא היה בן למשפחת ליוֶר,
שהיו מראשי הקהילה היהודית בבנדין,
תעשיינים, פעילים דתיים וציוניים,
ממקימי תנועות הנוער
וממנהיגי המחתרת שלחמה בנאצים.

חלקם נמנה עם החסידות הגדולה "גור".
רובם נספו בשואה.

דמותו ואישיותו המרשימות של אבי
וכן עשייתו לטובת הכלל
החלו להתעצב פה,
בבית זה,
בְּסביבה יהודית חסידית
בה לבלבו ניצני ליבראליזם וציונות.

כילד, אבא היה חבר
בתנועת הנוער "גורדוניה".
הוא יועד לצאת ללמוד
ב"מקווה ישראל"
ולהיות חקלאי בארץ ישראל.

אלא ש...
המלחמה קטעה את החלומות.

אבא היה בן 11 כשפרצה המלחמה.
בתי הספר היהודים נסגרו,
ונאסרה פעילות ציבורית יהודית.

גם בימים קשים אלה,
המשיכו תנועות הנוער היהודיות
לפעול מבתים פרטיים.
בני הנוער הציוניים
המשיכו לְזַמֵר משירי ארץ ישראל
ולחלום על היום בו יעלו לארץ.

במסגרת זו, פגש אבא נערה יפה בת גילו
בשם רותקה לסקר,
שמאוחר יותר נספתה באושוויץ
כמו רבים וטובים אחרים מיהודי בנדין.

ששים וּשְֹתיים שנים מאוחר יותר
זימן הגורל לאבא,
לקבל לידיו את היומן
בו תיעדה רותקה
את איימי התקופה הנוראה ההיא,
ולהיות זה אשר מאַשֵֹשֹ,
כי מסמך היסטורי ואנושי, מרשים ומרגש זה
הוא אכן אותנטי.

היומן הועבר למשמרת ב"יד ושם"
תורגם לשפות רבות והופץ בעולם.

חרף גילו הצעיר,
במהלך המלחמה השתתף אבא
בפעילויות המחתרת היהודית בבנדין,
בין השאר להצלת יהודים.

פעולה חשובה בה השתתף
הייתה הצלתו של בחור יהודי,
שמעון פרוֹסט, שמו,
שנורה בידי הגרמנים ברגלו,
נתפס ואושפז בבית חולים.

חברי המחתרת החליטו לשחררו משם
ולהעבירו למקום מבטחים.
במבצע כמו בסרטים,
בחורה יפיפייה הסיחה
את דעת השוטרים,
ואילו אבא וחבריו נכנסו לבית החולים
הלבישו את שמעון הפצוע בגדי אישה,
ושיחררו אותו.

על פעילותו במחתרת
קיבל אבא מממשלת ישראל
את אות הלוחם בנאצים.

בסוף 1943,
היו אבא והוריו
בקבוצה האחרונה
שעזבה את בנדין
והבריחה גבולות אל ארץ ישראל.

בארץ הצטרף לארגון ה"הגנה"
ולקח חלק פעיל
בלחימה לעצמאות מדינת ישראל.

לאורך חייו
היה אבי מצוי בצמתים מרכזיים ורבי השפעה,
ותרם רבות למדינת ישראל:
כקצין בכיר מאד בחיל האוויר הישראלי,
בתפקידים ציבוריים שונים ומגוונים
וכן בפעילויות התנדבות למיניהן.

בשנותיו האחרונות
עמד בראש הארגון העולמי של יוצאי זגלמביה.


חשוב היה לו
להנחיל לדורות הבאים
את שהתרחש כאן, בבנדין,
בזמן המלחמה ולפניה.

גם ממרחק של אלפי קילומטרים
נותרה בליבו של אבא פינה חמה
לעיר הולדתו, בנדין.

הוא נַצָר זיכרונות טובים
מילדותו שלפני המלחמה
הוא הכיר וזָכַר כל פינה בעיר.

וכך, בשנת 2003
עת צעד עם אדם שידלובסקי ברחוב פוטוצ'קיאגו,
אבא עצר ליד בית מס' 3
הצביע על דלת עץ רעועה
ואמר: פה היה שטיבל מיוחד ביופיו
בו התפללתי בילדותי.

ואילו אדם,
שמצא שם סתם מחסן עלוב,
שקירותיו ותקרתו מתפוררים,
הצליח לזהות
שרידים של ציורי קיר וסמלים יהודיים,
הבין איזה אוצר תרבותי מסתתר שם.

הוא לקח על עצמו
לשקם את המקום ולהשיב לו את זוהרו.

היום,
משמש בית הכנסת "מזרחי" המשוחזר,
כאנדרטה חשובה ומדהימה ביופייה
לעושרה התרבותי של קהילת יהודי בנדין.

פועלו של אבא מראה עד כמה הוא האמין שכולנו,
ישראלים ופולנים, יהודים ונוצרים,
מהווים רקמה אנושית אחת
המסוגלת ורוצה לקיים אחווה.

הוא הבין ויישם את משמעותה
של עשייה משותפת
של בני שני העמים
לטובת הכרה בחשיבותה של
הקהילה היהודית הגדולה
שנִשְמֵדָה בבנדין,
וּבְהַנְצַחַת זכרה.

עשייה מבורכת זו, כך האמין, אבא
טובה גם לתושבי בנדין היום.

ומכאן קצרה היתה הדרך
לרקום מערכת יחסים עמוקה וכנה
עם נכבדי בנדין ועם ראשי הערים בסביבה,
כמו גם עם לא מעט תושבים כאן.
ובנימה אישית,
אבא אהוב ויקר שלי,
סוד הקסם של אישיותך הקורנת והעשירה
הותיר בכולנו,
בני משפחה כמו גם חברים ומכרים,
זיכרונות, חוויות וטעמים בלתי נשכחים.

הגם שפיסית אינך,
מבחינתנו - נוכחותך בלבנו נצחית.
אתה חלק ממי שאנחנו.
ואנו גאים להיות חלק ממה שייצגת.

הימצאותנו בבנדין, היום, אבא,
מראה שגם ידידיך ואוהביך
עדיין זוכרים, מעריכים ומוקירים אותך.

אוהבים ומתגעגעים כולנו.

יעל רגב וכל המשפחה

לחץ כאן למעבר לגלריית תמונות