מסע שורשים לזגלמביה 2016 - הדולג (Dulag) בסוסנוביץ
שלישי, 05 יולי 2016 00:00
ערכה: יעל רגב
סוסנוביץ היתה מקום מושבו של היודנראט, הרשות היהודית המרכזית, באזור שלזיה העילית המזרחית.
מסיבה זו נבחרה העיר להקים בה דולג (DULAG) ראשי תיבות של "דורכגאנגסלאגר", או מחנה מעבר בעברית. הדולאג אִפשֵר זרימה תמידית של כוח עבודה לרייך. מכאן נשלחו יהודים צעירים ובריאים למחנות עבודה בגרמניה או בארצות הכבושות על ידי הנאצים.
בשנת 1941 הקימו הגרמנים בבניין הגימנסיה היהודית למסחר ברחוב 5 Składowa מחנה מעבר. דרגשי עץ נבנו באולמות בית הספר והבניין הוקף גדר תיל. המחנה נועד לכליאת יהודים מעיירות שלזיה וזגלמביה לפני שהועברו למחנות העבודה השונים. בעת הַשְהִיָה ב-Dulag בסוסנוביץ, היה היודנראט אחראי להם. נציג גרמני יחד עם קוגלמן, איש "יודנראט", ניהלו את מחנה העבודה. כאן הוחזקו גם כל החשודים בפעילות מחתרתית ומכאן נשלחו למחנות הריכוז. רק מי שעלה בידו לשלם שוחד ענק הצליח להציל עצמו מהמקום. ...
בספרו "השמדת יהודי סוסנוביץ" כתב נתן אליאש : "משלוחי אנשים למחנות אורגנו ע"י הקהילה, ששלחה לאנשים זימון.... כאשר האדם שהוקצה על ידי הקהילה לא הופיע ל- Dulag, המשטרה לקחה חבר או בן משפחה שלו במקום. ...האנשים האלה הוכנסו ל- Zwilag ונאלצו להישאר שם עד האדם שהוקצה הופיע ".
בשנת 1993, בתאום בין ארגון זגלמביה והשלטון המוניציפלי של סוסנוביץ הוצב שלט הנצחה בעברית פולנית ויידיש על קיר בית הספר. על השלט נכתב: "בניין זה שמש כגימנסיה יהודית למסחר עד לכיבוש הגרמני ב- 1939. משנת 1941 שמש הבנין כמחנה מעבר ליהודים בדרכם למחנות עבודה תחת השם DULAG עד ראשית פברואר 1940.
דולאג 2
קיימת עדות לדולאג נוסף שהיה בסוסנוביץ בין ספטמבר 1939 וחוסל. זו פרשה לא ידועה נעלמה מידיעתם של ההיסטוריונים כאילו לא התרחשה. עדות לקיום דולאג זה מצויה בספרו של דן וישניצר, יהודי מפראג, אחד מן האסירים שניצל ממחנה מעבר זה והטוען שיש ביד ושם זיכרונות אישיים של מספר אסירים נוספים שניצלו איתו.
וישניצר מתאר: בספטמבר 1939 אסרה הגסטאפו בפראג 322 יהודים ואלה הגיעו בראשית נובמבר לעיר סוסנוביץ הכבושה והוחזקו במחנה המעבר (Dulag).
המחנה הוקם בתוך אולם ענקי, שמלפנים היה שייך לבית חרושת לטקסטיל בשם Schona (שנה).
בתוך האולם היו דרגשים חד-קומתיים מכוסים בקש. מאחורי קיר היו שירותים פתוחים וגם ברזים לרחצה.
בין האסירים היו חולים כרוניים וקשישים. עם זאת, כולם שרדו כיוון שמפקד המחנה, ס.ס. הַאוּפטְשָרְ פִיהרר פרנץ נובק, גילה יחס אנושי ואפילו יחס של כבוד כלפי אסיריו ופעל לשחרורם. בעלי מקצוע סודרו במקומות עבודה קבועים, אך רוב האסירים סודרו למקומות עבודה שונים ומתחלפים. פרנץ נובק מינה מתוך האסירים הנהלה למחנה, הנהיג התעמלות בוקר לאסירים, הטיל על ראש היודנראט מרין, לדאוג לכלכלתם, לתברואה ולהקמת מלאי תרופות בסיסיות וחומרי חבישה, דאג להקמת מקהלה ששרה שירי-עם גרמניים ברמת ביצוע גבוהה, והקפיד שבכל שבוע תצאנה קבוצות של אסירים תחת משמר לבית המרחץ של הקהילה היהודית כדי לזכות במקלחת חמה.
ביום 4.2.1940 בשעות הבוקר צעדו האסירים אל תחנת הרכבת כשהם מלווים ע"י המפקד שאף עלה עמם לרכבת בקו סוסנוביץ-ז'ילינה (Żylina) ונסע איתם עד לגבול הסלובקי.
וישניצר מתעקש שסיפורו אינו אגדה – כל 322 האסירים שרדו ויצאו לחופשי, והוא תוהה איך בהיסטוריוגרפיה של השואה אין להם זכר.
להלן קישור לידיעה על הדולאג השני
פורסם בקטגורית: מסע שורשים לזגלמביה - דפי הסבר