זיכרון להולכים - ראש משפחתנו אברהם-מאיר היידה ז"ל
שישי, 28 יולי 2017
אברהם, אוד מוצל מאש, היחיד שניצול מכל בית הוריו. נולד ב- 1921בעיר בנדין שבזגלמביה, שבה התפתחה קהילה יהודית מאז ראשית המאה ה- 17. ב- 1765 נמנו בה 446 יהודים. מתברר עתה לאור תעודות גניאולוגיות כי משפחת היידה הייתה בין המשפחות היהודיות הראשונות שהתיישבו בבנדין. אברהם הוא דור חמישי בה: אברהם-מאיר בן לייבוש (1886) ושרה-ליבה יוסקוביץ, בן אברהם-מאיר (1828) וברכה שטיינפלד, בן הרש-דוד (1796) וחנה שנצר, בן יעקב וסלקה קוקוטק.
אברהם למד בצעירותו בחדר. בגיל בר-מצווה נרתם לסיוע בכלכלת הבית, ולמד נגרות אצל אחיו צינא הי"ד. במקצוע זה עבד בגטו בנדין במפעל גרמני והוא שהקנה לבני המשפחה הזכות להשאר בגטו עד ל'יודן ריין' באוגוסט 1943. כמתוכנן, פינו הגרמנים למחנה ההשמדה באושוויץ תחילה את הגברים ורק אחרי כן את הנשים. אברהם, שכבר הועבר לאושוויץ ראה את אמו ואחיותיו בהגעתן, אבל ידיו היו כבולות להושיען. רגע פרידה זה נחקק בזיכרונו, והעיק עליו כל חייו. אוזלת יד זו בלטה במיוחד לאור המעשה הנועז שעשה שנה קודם לכן ב "יום הפונקט הגדול', ה- 12 באוגוסט 1942, כאשר הוציא את אביו ממגרש האיסוף והבריח אותו הביתה דרך הגגות הבתים.
בהגיעו לאושוויץ יצא כרוז והכריז כי כל מי שהוא נגר יצא מהשורה. אברהם העיז ובכך נצלו חייו. הועסק כנגר בתחזוקת צריפים של מחנה ההשמדה אושוויץ עצמו. באותו זמן נפל עליו בול עץ ושבר את רגלו. הועבר לשיקום אבל לא טופל ברגלו. פיג'מה מנייר גס אדומה כבר המתינה ליד מיטתו כמי שיובל לשריפה. למזלו הגיע אחראי גרמני שהורה לטפל באברהם ואחרי כן שב לעבודה במחנה.
באוגוסט 1944 הובל ב- 'רכבות המוות' מאושוויץ לוארשה ומשם למחנה הריכוז 'דכאו'. מתוך 3,000 אסירים שהובלו ברכבות מתו 1,000 איש בדרך. בדכאו היה עד לשחרור במאי 1945.
עם חבריו מדכאו בגרעין 'גורדוניה', העפיל לארץ ישראל בעלייה ב' הבלתי לגאלית באוניית ההגנה 'סאן פטר א'' שהגיעה לחוף שפיים ב- 17.9.1945. קיבוץ 'גליל ים' קלט אותם. כאן התנסה בחקלאות, וחווה תרבות וזמר ישראליים. שנה לאחר מכן עבר עם חבריו לתל-אביב, העיר בה חי 70 שנה עד לפטירתו. שב למורשת אבותיו עם נישואיו לבת דודתו איטה ב- 1948.
ב- 1947 גויס ל 'הגנה' ונלחם כשנתיים במלחמת השחרור בהגנה על תל-אביב מערביי יפו, בחזית הצפון בעכו, חולתה ומטולה. השתתף בחמש מלחמות ישראל כולל מלחמת יום הכיפורים, בה היה כבר בן 52. בראשית דרכו עבד בנגריית "תבנית לפי תכנית" בדרום תל אביב, בעיריית תל אביב, ו- 23 שנים בחברת התעופה "אל על'. בתקופת הצנע הקים עם חברים משק חקלאי קטן ליד אזור.
אהב את המלאכה ושנא את הבטלה, דיבר מעט ושנא את המחלוקת. 'איש אשר רוח בו' – 'עומד בפני עצמו ואינו נמשך אחר נטייה רצונית להנאת עצמו' (הנצי"ב, במדבר כד,18) קורות חייו נלמדו רק מסיפוריה של אמא "איטה היידה – סיפור חיים" ('יד שרה'). העניק החינוך הטוב ביותר לבנותיו שרה גולדרייך ואריאלה אנגל. ישר, נאמן, אהוב, וחביב על 7 נכדיו ו- 21 ניניו. נין נוסף נולד לאחר פטירתו ונקרא בשם 'עברי' לזכרו. עלה למרומים בכ"ו בחשוון תשע"ז 27.11.2016. בשנה ה- 96 לחייו. יהי זכרו ברוך.
שרה גולדרייך
