תאריכים וזמנים לתולדות קהילת דומברובה
א. תאריכים כלליים
1796 - שלטונות פרוסיה הכובשת גילו במקום מכרות פחם והקימו מושבה תעשייתית בשם "רדן", על שם מנהל הכרייה.
1815 - הוקמו עוד שני אזורים "הוטה בנקובה" ו"קסאוור" שעמדו בפיקוח הבנק הפולני.
1815 - 1817 - הכפר דומברובה היה למרכז מחצבי חשוב בפולין הקונגרסאית.
1816 - בדומברובה 3 רובעים לפועלים. ב-1823 היו בה כבר 54 בתי מגורים ובנייני משרדים למפעלים.
1823 - בדומברובה: 97 תעשיינים, 31 תנורים, 1 מכרה פחם, 1 מכרה גלמן, התפוקה: 20,000 צנט אבץ, 100,000 פחם, 60,000 גלמן ושווי כל התוצרת עלה ל-600,000 זהוב.
1826 - 1842 - נוסדו מספר מפעלי תעשייה - בתי חרושת לברזל ואבץ (1827 - 1836).
1854 - נפתחו מכרות חדשים וגדל גם היישוב, ובשנת 1861 עלה ל-600 איש.
1878 - 9 מפעלי תעשייה שהעסיקו יותר מאלף פועלים, ומספר התושבים עלה ל-6,000 איש.
1863 - פלוגות המורדים הפולנים תפסו במקום עמדה איתנה בתמיכת הפקידים והפועלים והכינו גם ציוד ותותחים. בפברואר כבשו
הפלוגות את דומברובה בפיקודו של תיאודור ציאשקובסקי. אחרי כמה שבועות נכבש כל האזור שוב על ידי הצבא הרוסי.
1900 - דומברובה הפכה לאחד ממרכזי התעשייה בפולין.
ב. תאריכים יהודיים
1816 - הוראה מהנהלת הכרייה בוורשה אסרה על יהודים להחזיק באזור אכסניות ומסבאות ולקיים גישה למכרות.
1818 - הוראה להפקעת יהודים מעסקי המחצבים והמכרות. לא הוענקו להם רשיונות לחיפוש באדמה ונאסר עליהם כל עיסוק בענייני מכרות.
1824 - בעקבות מחסור בידים עובדות הסכים שר העבודה הפולני להעסיק יהודים רק כשכירי יום.
1828 - נתקבלו היהודים הראשונים לעבודה במכרה "קסאוור", הם הגיעו מבנדין. המתיישבים היהודים הראשונים במושב "רדן" -
בני משפחת צייג (ציגוס), אחריהם הגיעו משפחת רוזנצוויג ומשפחת נתן (מיודובניק).
1850 - החל היישוב היהודי בדומברובה, ועם ההתפתחות התעשייתית גדל גם מספר היהודים במקום. משנת 1864 ניכרת זרימת
יהודים גדולה לדומברובה, באותו זמן התיישבו בה המשפחות היהודיות: וייסזלץ, זיידבאנד, מאגר, שפיגלמאן, סטז'גובסקי,
רכניץ, גליקסמן, ליברמן, גלעצר, בייטנר, הלפרין, נוסנבוים, שלזינגר, גרוספלד, גרינבוים, דמב, קנקר ועוד.
1864 - משפחת רכניץ הגיעה לדומברובה אחרי שנת 1864 ולקחה חלק פעיל בחיי היהודים, ניהלה עסקי כרייה, ובניה הנריך
ושמואל עסקו במסחר פחם ועברו לחכירת מכרה.
1892 - החוק הרוסי הגביל השתתפות יהודים בתעשיית הפחם, ורק במאוחר החלו יהודים יחידים להשתתף בתעשיית הפחם. עם
ביטול חוק זה במלחמת העולם ה-I, נפתחה האפשרות ליהודים בענף כלכלי זה.
1897 - בדומברובה 500 יהודים המסונפים לקהילת בנדין. עיקר עבודתם במסחר, תחבורה ופקידות.
1908 - יהודי דומברובה, זאגורזה, יוזפוב וזומבקוביצה פנו בתביעה לשר הפלך בפיוטריקוב להפרידם מקהילת בנדין ולהתיר להם
לייסד קהילה עצמאית. השר דחה את תביעתם, והם הגישו ערעור לסנאט בפרבורג. רק ב-9 בספטמבר 1910 באה הסכמת
השר לתביעתם.
1911 - ב-1 בינואר נוסדה הקהילה היהודית בדומברובה גורניצ'ה ומייד ניגשו לבחירת רב - הרב אלתר לוי מפאצאנוב שנבחר ברוב
ובחירתו אושרה בידי שר הפלך. לאחר פטירתו, מלא את מקומו בנו , הרב משה אהרון.
1912 - החלו לבנות את בית הכנסת ברחוב מייסקה. את המגרש לבנייה תרם ברל פוקס. רק בתקופת המלחמה סיימו את הבנייה.
1917 - בבחירות הראשונות לאחר שדומברובה הוכרזה כעיר השיגו היהודים 4 מנדטים במועצת העיר. נבחרו: אהרון זילברשלג,
שלמה רכניץ, יהויכים-אליעזר רכניץ וסטניסלב קוה.
1920 - יהודי דומברובה הקימו בית קברות יהודי במקום.
1921 - מספר התושבים 39,860 מהם 4,304 יהודים ( 10.8 אחוזים).
1931 - מספר התושבים 36,942 מהם 5,150 יהודים (14 אחוזים).
קרא עוד על דומברובה גורניצ'ה...
