העיירות הגדולות של זגלמביה סוסנוביץ ובנדין
מאת: שלמה נצר
בדרום מערב פולין, בחבל זגלמביה, היו בין שתי מלחמות עולם, שתי ערים גדולות ועיירות קטנות רבות. בשתי הערים הגדולות, סוסנוביץ ובנדין ישבו יותר ממחצית מיהודי האזור ומספרם עלה על 50,000 נפש.העיר בנדין (בנדז'ין bedzin) הוקמה בימי הביניים כישוב עירוני סביב מבצר (Zamek) שהקימו מלכי פולין הראשונים. על יהודים יושבי העיר ידוע לנו מ-1564.הם הוו כ-20% מתושבי העיר ועסקו בענייני ממון מסחר סיטונאי וקמעונאי
במאה ה-19 התפתח אזור זגלמביה לאחר שהחלו להפיק מאדמתו פחם ועפרות ברזל.בשנת 1880 היו בבנדין כ- 3,800 יהודים שהוו 70% מתושבי העיר. העיר סוסנוביץ (סוסנובצה ביידיש) צמחה לידה. ב- 1897 הגיע מספר תושבי סוסנוביץ ל-36,289, וביניהם 3,802 יהודים. וזאת כתוצאה מהגירה "פנימית" בתוך זגלמביה, כשתושבי העיירות מהאזור ומחוצה לו החלו להתיישב בערים הגדולות בעיקר לצורך פרנסתם. וכך התהווה מצב של משפחות יהודיות שונות המפוזרות בעיירות זגלמביה וביישוביה השונים. ב- 1938 היו בסוסנוביץ 28,893 יהודים, 22.3% מתושבי העיר.
לדוגמא: אבי, לייבוש שאנצר שבא מהעיירה לאז'י ((Lazy נשא לאישה את הלה (לאה) דנציגר מפיליצה (Pilica) הם הקימו בית מסחר למנופקטורה בסוסנוביץ שסיפק צרכי בעלי מלאכה שונים, מהם חייטים, כובענים ("היטל מאכער") ותופרי נעלי חורף מבד הנקרא – "קמלהאר" – (שיער-גמל (Kamelhar) הם עמדו בקשרי מסחר עם ורשה ולודז', ביאליסטוק וביליץ. בני משפחתי התגוררו בעיירות שונות של זגלמביה,בדומה לבני משפחות אחרות. סוסנוביץ רחשה פעילות כלכלית רבה.סוחרים ובעלי מלאכה יהודים שאחדים היו בני ביתנו, קנו בדים וחומרי בטנה, מהם הכינו מוצרי לבוש שונים.
מתחנת הרכבת הגדולה בסוסנוביץ שעל צומת מסילות הברזל ברחוב Maya3, לאורך רחוב מודז'יובסקה ורחובות המסתעפים ממנו גרו יהודים וידוע היה שהשוערים הפולנים בבתים (של יהודים) שמרו על הסדר והניקיון ושמשו גם כ"שאבעס גויים". בכל ימי ראשון, הגיעו ברכבת ה"שלונזקים" (כורים ובעלי מלאכה משלזיה) לקניות. וה"ריפערים" (הממליצים) הנחו אותם לחנויות השונות של היהודים.שוטרי המקום שהיו ממונים על שמירת החוק של חובת מנוחה ביום א' שהתקבל בסיים (הפרלמנט הפולני), למרות התנגדות הצירים היהודים, העלימו עין מהמסחר היהודי, שהתנהל בדלת האחורית, תמורת קבלת "דמי לא יחרץ" מהסוחרים היהודים.
בנדין בלטה כמרכז יהודי. העתון זאגלעמביער צייטונג, שעל עורכיו נמנה דודי, ישעיה (שייע) לבקוביץ (בן אמוץ), הופיע בבנדין, כמו עתונים אחרים פחות ידועים. ד"ר שלמה ויינציהר, סגן יו"ר העירייה בבנדין וציר לסיים הפולני זכה לאהדה רבה על פעילותו הציבורית הענפה.קבוצת סופרים ואמנים הקימו את "יונג זאגלעמביע" ופרסמו את בכורי יצירתם.מהם עמדו בקשר עם ה"יידישער ויסענשאפטליכער אינסטיטוט" (ייוו"א) בוילנה.
מן הראוי לציין את הפעילות המפלגתית הענפה שקבלה תגבור משליחים רבים ומנהיגים שעברו באזור.בין השאר יש לציין את פעילות תנועות הנוער שהגיע לשיא בלתי צפוי בימי השואה. יוסקה (Romek), חבר הנוער הציוני, היה הראשון שברח ממחנות עבודה והמשיך את פעילותו בניירות אריים. מרים בוגרת "בית יעקב" ותנועת "השומר הצעיר" התרשמה מאוד מדברי מרדכי אנילביץ שביקר בזגלמביה, והפכה לקשרית המחתרת. הם נמנו על אלה שחיפשו דרך להימלט דרך סלובקיה והגיעו עם חברים אחרים דרך סלובקיה לארץ ישראל וחיים אתנו עד היום.
בשנת 1941 עבדתי אצל שמטלוך Schmatloch, פולקסדויטשה מבסרביה, שפתח בית חרושת לבטריות. בקיץ 1941 נלקחו אחדים מהעובדים ואני בתוכם, לתחנת הרכבת בסוסנוביץ, כדי להשלים משלוח למחנות לעבודת כפייה.
קרא עוד על סוסנוביץ...
