רותקה לסקר – סרט של הבי.בי.סי.
נערה בת 14 מבנדין שבפולין שתיעדה את חייה ביומן אותו כתבה במשך כמה חודשים בשנת 1943.
בחודש מרץ 2008 יצא צוות של ערוץ הבי.בי.סי. לצלומים בבנדין שבפולין.
בסרט משתתפים, בין היתר, אחותה של רותקה, זהבה שרץ-לסקר ומנחם ליאור-ליור, ניצול שואה, יליד בנדין. שניהם חיים בישראל.
הסרט הוקרן בספטמבר 2008 בערוץ ה-BBC באנגליה. סרט על רותקה לסקר,
נערה בת 14 מבנדין שבפולין שתיעדה את חייה ביומן אותו כתבה במשך כמה חודשים בשנת 1943.
בחודש מרץ 2008 יצא צוות של ערוץ הבי.בי.סי. לצלומים בבנדין שבפולין.
בסרט משתתפים, בין היתר, אחותה של רותקה, זהבה שרץ-לסקר ומנחם ליאור-ליור, ניצול שואה, יליד בנדין. שניהם חיים בישראל.
הסרט הוקרן בספטמבר 2008 בערוץ ה-BBC באנגליה.
קול רם וצלול של נערה בת 14
רוּתְקָה לַסְקֶר, דפי יומן
5 בפברואר 1943- ... בקיץ זה יהיה בלתי נסבל, לשבת באיזה כלוב אפור נעול, לא לראות שדות ופרחים. בשנה שעברה הייתי הולכת אל השדות, היו לי תמיד הרבה פרחים, וזה היה מזכיר לי שפעם היה אפשר לצאת לרחוב מלכובסקה MALACHOWSKA מבלי להסתכן בשילוח, ללכת בערב לקולנוע. אני כבר כל כך "ספוגה" במעשי האכזריות של המלחמה שגם הידיעות הנוראות ביותר לא עושות עלי שום רושם. אני פשוט לא מאמינה שאי-פעם אוכל לצאת מן הבית בלי המגן-דוד הצהוב. בכלל, שפעם יהיה סוף למלחמה...".
כך כתבה ביומנה האישי נערה בת 14, רותקה לַסְקֶר. רותקה חשפה בתום של נערה מתבגרת את עולמה הרגשי: האהבות הראשונות והאכזבות בצל המוות והאימה שזרע הכיבוש
הנאצי בבנדין שבפולין.
בספטמבר 1939 נכבשה בנדין על ידי הגרמנים. במאי 1942 החל גל הגירושים הראשון למחנות השמדה, וב-1 באוגוסט 1943 התחיל החיסול הסופי של גטו בנדין וגירוש תושביו לאושוויץ - בירקנאו
באוגוסט 1943 נשלחה רותקה עם אימה דבורה ואחיה הקטן הניוש לתאי הגזים באושוויץ.
בת 14 היתה במותה.
רוּתְקָה לַסְקֶר נולדה בשנת 1929 ליעקב ודבורה (דורקה) לבית המפל. לרוּתְקָה היה אח קטן בשם יואכים-הניוש. המשפחה חיה בבנדין, האב יעקב היה חלוץ בנעוריו ועלה לארץ ישראל בשנת 1917 כאחד "מהחמישייה מבנדין" -מבשרי העלייה השלישית. לאחר מספר שנים חלה בקדחת ובטיפוס ונאלץ לחזור לפולין, שם התחתן עם דורקה. שניהם תכננו לעלות חזרה ארצה .
רוּתְקָה הייתה ילדה יפה ומוכשרת ומשכה תשומת לב הסביבה. לאימה, דבורקה, הייתה משפחה בארץ: הורים ואח בשם מרדכי. היא נהגה לשלוח להם תמונות של ילדיה וכך נשתמרו תמונות מילדותם .
רוּתְקָה וכל משפחתה נשלחו לאושוויץ באוגוסט 1943 בעת חיסול הגטו. רוּתְקָה, אחיה הניוש ואימה נשלחו ישירות לתאי הגזים. אביה יעקב הועבר למחנה עבודה באושוויץ שם שרד מספר חודשים עד שהועבר למחנה זקסנהואזן כשהוא חולה ובמצב גופני ירוד (כמעט מוזלמן). למחנה זה אספו הגרמנים עובדי כפיה והעסיקו אותם בזיוף מטבע זר על מנת למוטט את כלכלת ארה"ב ובריטניה וכך שרד יעקב לַסְקֶר את המלחמה.
לאחר המלחמה הגיע יעקב לַסְקֶר לארץ, התחתן עם חנה וינר והקים בשנית משפחה. לזוג לַסְקֶר נולדה בת בשם זהבה.
עד גיל 14 לא ידעה זהבה על קיומה של משפחת אביה לפני המלחמה, על ילדיו ואשתו שהושמדו באושוויץ. בגיל 14 כשראתה אצל אביה את תמונתה של רוּתְקָה בילדותה, שאלה אותו ,מי הילדה הזו, הדומה לי כל כך? בתחילה האב סרב לענות לה. אולם לאחר הפצרותיה של זהבה סיפר לה על משפחתו לפני המלחמה וכי הילדה בתמונה היא אחותה, רוּתְקָה שנספתה באושוויץ.
זהבה הילדה הושפעה עמוקות מהסיפור וכאשר נישאה לאביגדור שרץ ונולדה להם בת, קראו לה רות על שם אחותה רוּתְקָה שמעולם לא הכירה.
היומן – "דפי רותקה ינואר – אפריל 1943"
ב-2005מצא אדם שידלובסקי, מראשי ארגון "יונה" בבנדין, את יומנה של הנערה היהודיה, רוּתְקָה לַסְקֶר. היומן היה חבוי יותר מ-60 שנה אצל פולניה בשם סטניסלבה ספינסקה. סטניסלבה בת ה-82 שמרה את היומן כפיקדון שנמסר לה ע"י רוּתְקָה וראתה בו מזכרת יקרה מחברתה שנספתה. האחיין של ספינסקה שכנע אותה לחשוף את היומן, וכך הגיע היומן לידי אדם שידלובסקי. בפולין, ובמיוחד באזור זגלמביה התפרסם גילויו של היומן במהירות בכל כלי התקשורת וזכה להדים רבים, אנה פרנק מבנדין – זעקו כותרות העיתונים.
ב-2006 הוציאה עיריית בנדין את יומנה של רותקה לאור בפולנית.
ב-2007 הוציא יד ושם את היומן לאור בעברית ובאנגלית, וביוני 2007, בטקס חגיגי ומרשים, נמסר היומן המקורי ליד ושם למשמרת עולם, ע"י סטניסלבה ספינסקה, שהגיעה במיוחד מפולין, ואחותה של רותקה, זהבה שרץ.
